החלטה בתיק ע"ע 50901-12-11

1.   זוהי בקשתה של חברת אשקריט בע"מ, היא המשיבה לערעור שבנדון (ותיקרא להלן- המבקשת) לחייב את המשיב - מר עבד אלכרים מחמוד קבאנה הוא המערער בהליך העיקרי שבנדון (ויקרא להלן- המשיב), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (תיק ס"ע 4949-06-10; השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור הגב' חנה זוהר ומר דוד לאון מיוני).

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.   המשיב, תושב השטחים, אשר הועסק על ידי המבקשת בענף הבניין החל מחודש נובמבר 2005 ועד חודש יוני 2007.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למספר ימי העבודה שעבד המשיב בכל חודש וכפועל יוצא מכך, אף לעניין היקף משרתו של המשיב. כמו כן, נתגלעה מחלוקת בשאלה אם המשיב התפטר או פוטר.

3.   אי לכך, הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

לטענתו, הרישומים ללשכת התעסוקה אינם אמינים שכן המבקשת לא דיווחה לשירות התעסוקה באופן המשקף את היקף עבודתו האמיתי בפועל או את שכרו היומי הנכון, ועל כן הפרשות המבקשת לשירות התעסוקה לא שיקפו את השתכרותו האמיתית.

אי לכך, עתר המשיב לחייב את המשיבה לשלם לו הפרשי שכר וזכויות, בהתאם. בנוסף טען המשיב כי הוא פוטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, ולא התפטר כטענת המבקשת, מה גם שהמבקשת נותרה חייבת לו כספים בגין תשלומי דמי חגים, פדיון חופשה ודמי הבראה. לחילופין טען כי אם טענתו לעניין גובה שכרו בפועל לא תתקבל, הרי שהוא זכאי להפרשי שכר מינימום בהתאם להסכם הקיבוצי ולצווי ההרחבה החלים החל מחודש אוגוסט 2004 וכן לתשלום בגין ביגוד ותוספת אשה לפי ההסכם, והכל בצירוף פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

 4. בית הדין האזורי דחה את התביעה ברובה המכריע. לאחר שהעדיף את גרסת המבקשת קבע בית הדין קמא כי המשיב נטש את מקום עבודתו, ועל כן נדחתה תביעתו לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. כן קבע בית הדין כי שכרו של המשיב עמד על 148 ש"ח ליום עבודה, כפי שדיווחה המבקשת לשירות התעסוקה, ועל כן דחה את תביעות המשיב להפרשי שכר וזכויות.

כמו כן דחה בית הדין את תביעותיו של המשיב לרכיב הפנסיה, דמי חגים, דמי חופשה שנתית, ביגוד ותוספת אישה, ואולם קבע כי המשיב זכאי לסך של 945.2 ש"ח בגין דמי כלכלה ואף זכאי לסך של 1,189.5 ש"ח בגין דמי הבראה.

בית הדין הוסיף כי יש לקזז מהסכומים שנפסקו למשיב את הסך של 1,464 ש"ח, בשל דמי הודעה מוקדמת, שנמנע המשיב מלמסור לפני התפטרותו, וכן קבע כי המשיב ישלם למבקשת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ש"ח.

5.   על פסק דין הנ"ל הגיש המשיב את ערעורו לבית דין זה, בו השיג הן על מסקנותיו של בית הדין קמא כאמור לעיל.

6.   בהמשך לכך הגישה המבקשת את הבקשה שבנדון לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

וכך, לטענת המבקשת בבקשתה שבנדון, המשיב חויב בבית הדין האזורי בהוצאות, אך לא פרע אותן עד היום, למרות חלוף הזמן לעשות כן. כן ציינה המבקשת כי המשיב אינו מתגורר בישראל, אלא בשטחים. כתובתו המדויקת אינה ידועה ולא קיימת דרך להיפרע ממנו.

מכל מקום, לטענת המבקשת סיכויי הערעור שהגיש המשיב, אינם טובים.

7.   המשיב מצדו התנגד לבקשה וטען כי המבקשת הגישה בקשתה בהעדר תצהיר כמתחייב על פי דין.

      עוד טען המשיב כי הוא תושב אדנא שבשטחים, אשר מצויה תחת אחריותה הביטחונית של מדינת ישראל. לטענתו, ואף אם המדובר בתושב חוץ, הריש שאין לערום קשיים בדרכו של תובע  אל בית המשפט, שכן זכות הגישה לערכאות הינה זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה.

      בנוסף, טען המשיב כי עובדת היותו תושב השטחים אינה יכולה להוות טעם יחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת [ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865].

      מכל מקום לטענתו, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. לטענתו, בפסק דינו של בית הדין קמא, נפלו טעויות בסיסיות הן ביחס לנסיבות סיום העסקתו, הן ביחס ליתר מרכיבי התביעה והן ביחס לראיות שהושמעו בפניו, שכן לטענתו, בין היתר, בית הדין קמא התעלם מהוראות שכר מינימום ושכר דרגת מינימום בענף הבניין, ומהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר ואף מחוק שעות עבודה ומנוחה והתקנות על פיו.

      עוד טוען המשיב בתגובתו, כי מצבו הכספי הינו קשה ולפיכך קבלת הבקשה להפקדת ערובה תביא בהכרח לסילוק הערעור.